בסדרת הציורים המוצגת בתערוכה, ליאת ארדברג לוכדת מופעים של אינטימיות מנקודת מבטה, כפי שהיא נטמעת במציאות היום-יומית. דרך יצירה של מנעד שבין לכלוך לשבריריות, בין עדינות לבוציות, הציורים מציגים מרחבים מדומיינים וערוכים מבעד לפילטר מציצני המרוקן אותם. דרכם ארדברג מבטאת את הדחף או את הרצון לאינטימיות עם הצופה במערך של הבניות תרבותיות משתנות שמשתקפות במציאות היום-יומית. הציורים מבקשים להוביל את הצופה לתוך צפייה באובייקטים שמצב הצבירה שלהם הוא בין חי למוצק, המתקיימים בנקודה סטטית ומבודדת.
אני מבצעת תהליך בשני חלקים: מצד אחד, אני מעבירה את הדימוי החזותי אל המרחב התלת-ממדי (או לחליפין דו ממדי)בכדי ליצור את ההדמיה כראות עיני ואז חוזרת לאחור ומציירת אותה ,זאת כדי לאפשר ריחוק של הצופה ולאפשר לי ליצור מערך עצמאי ולא תלויי ממשות.
מעניין אותי מאוד עיסוק בהבניית תא אישי וחברתי תוך שאלות על מערכות יחסים. בחלק מעבודותיי קיים קשר בין הבדידות הפרטית להתפרקות המערכת החברתית בקשר של תלות לצד נתק. מעסיקות אותי המחשבות על הרמוניה והשבירה שלה, באמצעותה אני מציגה מצב של יחסים בין אובייקטים ושל הפרט מול הסביבה שמכילה אותו